Tag Archives: אברי גלעד

אברי גלעד, מוני פנאן, פנינה ואני – על שיווק רשתי


באחד מתוכניותיו ברשת, פתח אברי גלעד במונולוג על מוני פנאן ז”ל ושיטות גיוס החברים והלבנת ההון שלו, ובין השאר אמר:

“ראיתם את הסרט על מוני פנאן? הזכיר לי לפני איזשהוא זמן, בא אלי חבר שאל אותי: מה אני יודע על ג’ל? לפני שהספקתי לענות… הוזמנתי לערב חוויתי בנושא הג’ל. מהלהט שלו להכניס אותי לעולם הג’ל הבנתי שמשהו לא בסדר. קצת לחצתי והאמת יצאה: הוא נכנס לעסק של שיווק רשתי… וכדי לכסות את ההשקעה הוא חייב להביא חברים ובני משפחה.”

על כך הגיבה בפורום רשת,  פנינה כ. (במספר לא מבוטל של פוסטים המשמיצים את אברי, ומגינים על השלום העולמי החדש, או שר”ש – שיווק רשתי, כפי שהיא קוראת לו):

אברי גלעד, קבל שיעור קצר על פירמידות. כן, המבנה העיסקי והארגוני של שיווק רישתי יש לו צורה של פירמידה. אך גם למקום בו אתה עובד יש מבנה עסקי ואירגוני של פירמידה. בפירמידה שאתה עובד לעולם לא תוכל להרוויח כמו זה שיושב בראש הפירמידה,( איכן אתה מוצב בפירמידה הזאת? ) בפירמידה שאני עובדת שיווק רישתי (שר”ש) כל אחד יכול להרוויח כמו ואף יותר,מזה שיושב בראש הפירמידה. בפירמידה שלך יש שם מישהו למעלה ( זה שבסופו של דבר מתעשר מהתכנית שאתה מגיש, ואם אתה לא טוב הוא לא חושב פעמיים ומסלק אותך משם). הוא גם מחליט כמה שאתה שווה בשבילו, קובע עבורך כמה שעות אתה תעבוד עבורו, עם תעבוד, מתי תעבוד. ובסופו של כל חודש הוא מתגמל אותך בבונוס שנקרא משכורת.
בפירמידה של שר”ש אין מצב של Wind loss כמו בפירמידה בה אתה עובד, בשר”ש יש רק מצב של Wine Wine.בפירמידה שאני עובדת בה, אני מחליטה כמה אני רוצה להרוויח, אני מחליטה עם מי אני רוצה לעבוד, אם בכלל.בשיווק רישתי מותר לי להיכשל אף אחד לא יסלק אותי. אז אברי גלעד היקר, אני מצרפת לך קישור כדי תלמד עוד קצת על שיווק רישתי, ואם תרצה לשמוע וללמוד יותר על שר”ש, אתה מוזמן ליצור איתי קשר,(יש לך את הדוא”ל שלי) אשמח להפגש איתך.

החלטתי להגיב, קצרות:

Wine Wine? פרסום סמוי לאלכוהול?
Wind Loss? הולך נגד הרוח?
דברי בשפה שאת מבינה, בבקשה.

אבחנות מעניינות על קפיטליזם – אך לדידי מראות שבעלי הון או שרלטנים הם המרוויחים הגדולים מטיפשותם של העבדים רודפי הבצע.

ועל כך נשאלתי:

אפשר לדעת מה עיסוקך?

ואז החלטתי לפתוח מבערים:

לשאלתך – לא (אי רלוונטיות). אבל אני חושב שאפשר לדעת מה עיסוקך, אם נשרבב וו חמדנית, להנאה מכסף. אופס – התחלתי נושך, ואני רוצה דווקא ללטף. מהתחלה.

מקווה שהשאר לא יפגע בך, אך מטון הדברים המעט מתלהם נראה שאין לך רצון כנה להשאר פתוחה לאפשרות שאת מפספסת משהו. תבדקי את עצמך באמת. אני מקווה שאני טועה.

המשך התגובה קצת “כבד” אז פשוט תדלגי על כל מה שלא ממש מדבר אלייך. קחי רק מה שאת רוצה – זה שלך ממני מתנה. חינם.

בוא נתחיל מהדברים שאולי אני מפספס.
לדעתי, שיווק רשתי תמיד היה קיים. לא “מיתגו” אותו פעם בשם, אבל כל פעם שהמלצת לחברה שלך על אינסטלטור “חבר” של בעלך מהמילואים בתמורה לאיזה הנחה, השתמשת ברשת החברתית שלך למינוף עסקי. סבבה.

וכבר אמר מישהוא חכם מאוד “דוד שלח אותי”.

העניין השתכלל כמובן, ונוסף לו “מבנה” וגם “חוקים” הנראים כלפי חוץ הוגנים. אם יש שיטה, והיא פועלת לכולם (שיוויונית) אז הכל בסדר. נכון?

את זה כנראה אני מפספס. אני מציע כמה דרכים אחרות להסתכל על זה, אולי דברים שאת מפספסת. בוא נלך הנחה אחרי הנחה וראשית אני רוצה למחות נגד הפסאדה של שיטה מובנית:

1) עיקרון הזום (כמו במצלמה) אומר שלפעמים כשאתה מתקרב או מתרחק אתה רואה אותו הדבר. יש ספר ילדים מקסים כזה, וגם פראקטלים מדגימים את זה מצוין. אני מתכוון למבנה היררכי מפוברק עם 17 דרגות, ומילים כמו פלטינום, דאיימונד, או המילה הזו מאווטאר (החומר שאי אפשר להשיג אותו). למה מפוברק? היית נחמד עד עכשיו (את אולי אומרת). כי מה שחשוב הוא בדיוק כמו שלפני 300 שנה, היה בעל חווה (אדון), ולו אלפי עבדים (אריסים, צמיתים) – הטבע האנושי בנה שרשרת של כוח: מפקח עבדים (“עבד בכיר”) ורב אריס (שאחראי על שטח מסוים), ומשרתים שגרים בבית ממש ליד הטירה של האדון, ומעליהם משרתים בכירים שלנים בתוך הטירה, ורב משרתים. כולם עבדים. גם את. זה משותף לצבא, לחברה הקפיטליסטית, לשלטון המקומי, ולרצון הבסיסי של האדם להיות “נעלה” יותר מאחרים – לא רק לשיווק רשתי.

שורה תחתונה: על ידי יצירת מצג שווא של “דרגות”, האדון יכול להמשיך להנות מפרי עבודתם של _אחרים_.

2) שיטה ושיוויון ויכולת להתקדם – על פניו, כל אחד יכול להגיע לכל מקום. אני לא בטוח בכך, ואנסה לפתוח את זה גם, למרות המורכבות. חינוך נתפס כפותח הזדמנויות. כך שגם מישהוא שלא נהנה מסביבה עשירה, יכול להצליח. יש אלפי מקרים שמראים זאת. אבל זה רק אם חינוך שווה פתוח לכולם. בוגרי הרווארד מצליחים יותר. ובן של בוגר הרווארד מתקבל לשם הרבה יותר מאחרים. תנאי ההתחלה משפיעים מאוד. נכון: יש מלגות, אבל אין שיוויון. כנ”ל בשיווק רשתי: אם אתה לפני אחרים (באזור ההשפעה שלך) יש לך יתרון אדיר. אחרת, אתה בשר תותחים. זה לא אומר שרק הראשונים מצליחים, גם שני זה טוב. אך מה שחשוב: אם כבר יש אנשים במעגל ההשפעה שלך, אתה חייב להגיע מחוץ למעגלי ההשפעה שלך לקצור פירות. וזה קשה. אמנם מעטים מצליחים: פריצה לחו”ל (ארץ מוצאם), פנייה לקהל יעד לא מחוזר (חרדים) ועוד. אך בגדול, מישהוא כבר אכל את ארוחת הצהריים שלך (והבוקר, ואף ניגב את הפירורים).

שורה תחתונה: כדאי להיות אדון ולא עבד – לא חשוב אם זה “עבד דאיימונד”. גם אם נראה לך שאת אדונית לעצמך, ברגע שמישהוא קוטף את פרי עבודתך (שאת עושה מתי שנוח לך, וכמה שנוח לך), יש לי רק שם אחד לתאר את זה.

3) מוצרי היעד – אני מבין מתחומים אחרים, שלפעמים יש מספר גישות, ולכל מצב גישה מסויימת יותר אפקטיבית. למשל היה יותר טוב אם הייתי יכול לחבק אותך ולהגיד לך “לא חאראם, עזבי אותך מהשטויות”. אבל אני נאלץ להסתפק בתגובה. אז ככה.
אחד הטיעונים של שיווק רשתי, הוא שמוצרים מסויימים מתאימים ל-“פה לאוזן”. כשאתה בוחן מדוע כל המוצרים הם “חדשניים”, בעלי ניחוח שרלטני מסויים, לעיתים פסאודו בריאותיים או “מגנטיים”, ותמיד מכילים מילים לועזיות לעשות רושם (טוב – כי זה חדשני ואין עוד מילה בעברית. בכיף) – זה מה שעונים לך. יכול לחיות עם זה. אך בעולם הגלובאלי של היום, רשתות חנויות בריק-אנד-מורטר היו מאמצות את המוצרים המצליחים. איכשהוא המוצרים נוטים לאזור הלייף-סטייל או המצוקה (ריפוי). זה חולי של המאה ה-21 לא של שיווק רשתי. אך שיווק זה מנצל את חולשתנו: יש לנו יותר ממה שאנו צריכים, מחנכים אותנו לקנות דברים שאנחנו לא צריכים, אנחנו מחליפים חיבה חום והערכה עצמית במוצרים, אנחנו רוצים להיות יותר טובים מאחרים במקום להיות טובים בדיוק כמו כל האחרים. מלאן ת’לפים מחלות.

שורה תחתונה: שיווק רשתי מכוון למוצרים שאף אחד לא באמת צריך, ע”י שימוש באמון של חברים, שפעם המליצו בחום מתוך רצון לעזור – והיום ממליצים מתאוות בצע, אינטרס אישי, וחמדנות.

אז אם את אחד מהאדונים, ואין לך בעייה מוסרית להנות מעמלם של האחרים – המשיכי לכתוב בפורום, ולנצל אחרים. אני מבין את האינטרס שלך, אך אין לי שום רצון לשוחח איתך.

אך אם את “עבד כי ימלוך”, שהושפע מכמה חברים (או מספיק אחד), ונכנסת בטעות לעסק, והאגו שלך לא מאפשר לך לומר – אולי טעיתי – יש לך עוד צ’אנס! קחי צעד אחורה, תנצלי את כישורי היוזמה, האומץ, התקשורת שלך – ותעשי משהו יצרני אמיתי.

נ”ב

אל תכעסי עלי, אני לא באמת קיים – אני אחד שאין לו מושג, השופך מילים על דברים שהוא לא מבין בהם כלום – אך הצליח להציל כמה מחבריו שמודים לו על כך עד היום. ברור: הם היו לא מוצלחים, אבל את כן.

בהצלחה בדרכך, באשר תלכי – היא שלך.

Leave a comment

Filed under Thoughts